המכתב של בר:

רציתי לספר לכם קצת על החצי שנה שעברתי ..
אז קיבלתי מתנה מאבא, חליתי במחלה הארורה,
גיליתי את זה בדיוק ביום הולדת 20 שלי
״הגיל שמתחילים לחיות״ כמו שאומרים.
אז התחלתי חיים חדשים, חדשים לגמרי..
שגרה של בית חולים, טיפולים ארוכים וקשים,
הספקתי לרדת המון במשקל, הספקתי להשתחרר מצה”ל,
הבנתי שהמשפחה זה הכל במלוא מובן המילה, חברים ומסביב הכל הבל הבלים.
הבנתי שירים זו התרופה הכי טובה,
שינו לי את השם במלואו, קוראים לי חיה בת מזל, והסיפור שלי הוא נס אחד גדול.
הגעתי לבית חולים חצי בן אדם, ורק בנקודה כזאת לומדים כל כך להעריך,
כמה טובים החיים שלנו, כמה אסור להתלונן על שום דבר לעולם!
לדעת לקבל כל מה שנותנים לך לבלוע את הרוק ולהגיד תודה.
אז אני מודה לקב”ה עם כל הקושי שהביא לי את המתנה הזאת,
חיזק אותי, נתן לי לראות את הדברים החשובים באמת, כמה חזקה כוח של תפילה,
כשאני עוברת את כל מה שאני עוברת כדי לקרב אנשים,
שייקחו על עצמם ויתקרבו לקב”ה גם הם.

רציתי להודות לכל אותם אנשים שלקחו חלק בזה, התפללו בלי סוף,
עשו הפרשות חלה מרגשות ואין לי ספק שהכל הרעיד את השמיים.
רצתי להודות לקב”ה על עוד משהו, משהו די גדול.
הכרתי את האהבה הכי גדולה שיכולתי לדמיין, החבר החברה,
המייעץ, האוזן הקשבת, היד המלטפת לפעמים גם מנגבת את הדמעות,
אני לא רואה את עצמי מצליחה לעבור שום דבר ממה שעברתי בלעדיו,
אמנם אני מכירה אותו הרבה לפני, אבל הקב”ה סידר הכל שנבין שזה זה.
וכשאמרתי שמשפחה זה הכל במלוא מובן המילה התכוונתי לזה,
כי הם היו שם בכל שניה שהייתי צריכה.
כל לילה בבית חולים, שבתות וחגים,
לא יכולתי לראות אף אחד חוץ מהם, תמיד כשאני מדברת עליהם עולות לי דמעות,
אין לי מושג איך מתארים את הכמות הערכה ואהבה שיש לי.

בקיצור, תהנו מהחיים שלכם, הכי חשוב הבריאות,
אל תתלוננו לעולם, תגידו תודה כל בוקר על הכל, תודה לכולם על הדאגה
וההבנה גם אם לא תמיד אני עונה, אוהבת מכל הלב

ניצחתי!!!!”